1. 1 נתי 24 ביוני 2007 בשעה 18:50

   הי נעמה, ברוכה הבאה ליאללה ביי.
   הסצינה שלך כתובה ממש טוב. יש מתח מענין שנוצר בין הזוג בצ’ט. זה מעביר את הסקרנות והפיתוי שיש בכל שיחת צ’ט באופן חד וחריף. למרות שלא ברור לי מה הסיפור של “שנה” האם הם מכירים מהעבר ?. הענין היחיד הוא שממש ממש חסר לי לדעת מה קרה בסוף הסצינה. מה קרה כשהם נפגשו.
   בפרוייקט שלנו אנשים יכולים לכתוב את ההמשך, אז אם למישהו יש רעיון לכתוב את ההמשך של הסצינה הזו זה יכול להיות נהדר…
   כי ממש מסקרן מה קרה לזוג הזה כשהם נפגשים.

2. 2 נעמה 24 ביוני 2007 בשעה 22:32

   קודם כל תודה.
   את הקטע של השנה אולי באמת צריך לשכתב ולהבהיר. זאת באמת כנראה לא ברור.
   בקשר לסוף, אפשר להמשיך את זה, אני או כל אחד אחר, אבל השארתי את זה ככה בכוונה, כי כתבתם בעצות למשתתפים שכדאי להשאיר את הצופים במתח, שיהיה עיניין ויסתקרנו לדעת מה קורה אחרי זה.
   בכל מקרה, אני יכולה לנסות ולשלוח לך שוב, ותראה מה אתה חושב..

3. 3 נתי 24 ביוני 2007 בשעה 22:52

   הוספתי את השינוי שלך. מסתבר שהם מצ’וטטים שנה ולא נפגשו. נבנתה בינהם אהבה גדולה של הכרות וירטואלית וזה הערב הראשון שהוא יראה אותה והיא אותו. תשמעי - כנראה המילה הזו הייתה חשובה “השנה הזו” כי זה הופך את כל הסצינה לכל כך חזקה ומרגשת.
   אני ממש סקרן לראות מה יקרה עם הזוג הזה.

   יכול להיות שאני אנסה לכתוב את המשך הסצינה, בלי נדר
   וגם בא לי לשמוע את “לאחר שכנוע ארוך” - מה הם מדברים ב”שכנוע הארוך” הזה…פרטי הפרטים הקטנים האלו הם מה שעושים סצינה לבלתי נשכחת. אם בא לך להוסיף, אשמח, ואם לא….אולי אני אציע לך תוספות משלי.

4. 4 יאללה ביי » ארכיון הבלוג » יאללה ביי מתפקס 24 ביוני 2007 בשעה 23:00

   […] מס’ דוגמאות לסצנות שקשורות לצ’ט תוכלו לקרוא כאן. וכאן וגם כאן. […]

5. 5 נעמה 24 ביוני 2007 בשעה 23:23

   אה את השכנוע אהארוך קיצרתי כי חשבתי שזה ארוך מידי..
   אבל אני יכולה להוסיף.

6. 6 נתי 24 ביוני 2007 בשעה 23:27

   תוסיפי… תוסיפי…נראה לי שיהיה מענין…
   ואפילו יותר ארוך ממה שאת מתכוונת.
   כמה שיותר ארוך יותר טוב. נראה לי מאוד מסקרן לשמוע את הזוג הזה…

7. 7 גיא 29 בספטמבר 2007 בשעה 2:25

   לפי מיטב הבנתי, כאן צריך לכתוב את ההמשך. הנה:

   (הוא יוצא מהמכונית, נועל אחריו ומתקדם לעברה)
   היא: וואו… אתה ממש לא נראה כמו שציפיתי שתיראה!
   (הוא בחור בעל חזות גברית, עיניו תכולות ושיערו הארוך והגלי משוך לאחור בזנב סוס הדוק. פניו צנומות והוא לובש מכנסי ג’ינס טריוויאליים וז’קט עור שחור מתחת לטי שירט לבנה וחלקה והוא כולו נראה כמו עודו שבוי בשנות השמונים).
   הוא: למה? איך ציפית שאיראה?
   היא: לא יודעת… נמוך יותר, אולי?
   הוא: גם את לא בדיוק מה שציפיתי. לא חשבתי שתיראי יפה כל כך.
   היא (מסמיקה. הוא מוצא חן בעיניה): אתה… אתה רוצה להיכנס?
   הוא (סוקר את ביתה): כן, למה לא?

   (פנים הדירה. שניהם נכנסים דרך דלת הכניסה. היא נכנסת ראשונה ובידה המפתח, הוא נכנס אחריה וסוקר את סביבתו).
   הוא: נחמד… נחמד מאוד! היי, לא ידעתי שאת חובבת של קראבג’ו!
   היא (עוקבת אחריו כשזה מתקדם לאחד הציורים התלויים על הקיר): אוה, זה סתם… קיבלתי את זה ממיכל.
   הוא (מנסה להיזכר): מיכל… מיכל… מיכל זו לא החברה הפסיכולוגית שלך?
   היא (בחיוך קטן): היא לא פסיכולוגית, היא עובדת סוציאלית.
   הוא צוחק, מבין את הבדיחה.
   שניהם עומדים באמצע החדר, עיניו של זה נעוצות בעיניה של זו.
   היא (מכחכחת בגרונה ומסיטה מבטה ממנו): אה… אמ… אתה רוצה לשתות משהו?
   הוא (על פניו אכזבה מסויימת בשל שבירת הרגע): אה, כן. למה לא.
   היא (מתקדמת לעבר המטבח)- קפה?
   הוא (נרעש ודולק אחריה): לא, לא, לא! עזבי! אני אכין.
   היא: לא, זו באמת לא טרחה גדולה…
   הוא: לא, אני מתעקש! אני אכין!
   היא: בסדר… (נסוגה).
   הוא ניגש אל השיש והארונות ומתחיל לקשקש בכוסות ובסכו”ם בעוד שהיא מתיישבת וגבה אליו.
   היא: אתה יודע? מעולם לא חשבתי שארגיש כך כלפי מישהו שמעולם לא פגשתי.
   הוא: החיים מפתיעים לפעמים.
   היא: אתה מאמין בגורל?
   הוא: לא.
   היא: למה לא?
   הוא: כי לא.
   הוא מגיע אל השולחן ובידו שתי כוסות קפה גבוהות וצלוחית עוגיות.
   היא: תודה (לוקחת מידו את הספל). מה זאת אומרת לא? הרי לא ייתכן שנפגשנו סתם, נכון?
   הוא: מי יודע? אולי כן, ואולי לא.
   היא לוגמת מן המשקה: אוי, זה מצויין!
   הוא (מחייך בצנעה): תודה. מה שאני מנסה לומר הוא שאני לא מנסה להבין מה מניע את העולם הזה. יכולת לפגוש אדם אחר לחלוטין בצ’אט ההוא לפני שנה. במקום זאת פגשת אותי. אולי מישהו רצה שאפגוש אותך? אולי. אבל זה לא משנה עכשיו. עכשיו משנה שאנחנו כאן. קחי עוגייה! הן מעולות, הבאתי מהבית!
   היא מחייכת לעברו, לוקחת עוגייה ונוגסת. עיניה נדלקות בהפתעה: קינמון! אני לא מאמינה שזכרת!
   הוא (מחייך): דבריך חשובים כמו קינמון לעולם לא שוכחים. קחי לך עוד אחת!
   (לאחר כרבע שעה, אולי פחות, הוא קם ממקומו, מוציא את מכשיר הפלאפון מכיסו ומחייג מספר. מבעד לאפרכסת נשמע קול עבה: “מה יש לך בשבילי?”
   הוא: “המשימה בוצעה בהצלחה, המפקד. חוזר לבסיס. שלח לכאן אנשים שיאספו אותה”.
   המפקד: “הזרניך בעוגיות פעל?”
   הוא: פעל כמתוכנן, המפקד”.
   המפקד: “מצוין. אראה אותך עוד שעה”.
   השיחה מנותקת. הוא נשאר לבד בחדר האפלולי, סוקר את גופתה הישובה על הכיסא, כמה פירורים מן העוגיות המורעלות עוד תלויות על שפתה התחתונה. הוא נרכן לעברה ולוחש באוזנה: “חבל. דווקא חיבבתי אותך. התשלום שאנחנו גובים פה בארצות הברית על ריגול הוא גבוה מאוד, יפה שלי. זכרי זאת לפעם הבאה”.
   הוא עוצם את עיניה, מיישר את הז’קט שלו, מביט סביבו, יוצא מן הבית וסוגר את הדלת.

8. 8 yoursismydickb 28 במרץ 2009 בשעה 6:08

   of see where free website i could naked pics colin farrell

9. 9 sexjoyvilla 28 במרץ 2009 בשעה 6:09

   [url=http://uk.geocities.com/dietpillumtdietp/bimot/ass-black-sexy.htm]ass black sexy[/url]

השארת תגובה