בלהות או הנקמה בחברה “הטובה” של מרג’
מאת: אפי פוקס
חוץ. לילה. תל אביב.
מסדרון בבנין מפואר. פנים. לילה.
צללית של גבר כבד תנועה וגדול עולה במדרגות. הוא מעט צולע, לבוש במעיל עבה. הליכתו איטית. הוא מגיע אל דלת, מכניס יד לכיס ומוציא משם מפתח.
הוא מנסה לפתוח את הדלת, אבל המפתח לא נכנס לחור המנעול. הוא מנסה שוב, אבל מישהו החליף מנעול. האיש דופק על הדלת בכעס.
פנים. לילה. דירה בתל אביב
דירת פנטאהוז מפוארת, הריהוט כולו לבן - בסגנון ארט דקו. אנשים מאוד עשירים ומאוד מסוגננים גרים כאן.
מיה, אותה אנו זוכרים כחברתה של יעל מהסצינה הראשונה, בת 30, מאוד יפה, סקסית ומסתורית למראה מגיעה אל הדלת, לבושה בחלוק סאטן בצבע קרם. היא מביטה מחור המנעול ולא רואה שם איש.
היא מציצה שוב, וחדר המדרגות ריק. היא מושיטה יד מטופחת עם לק בצבע אדום חזק אל המפתח ומסובבת אותו, הדלת נפתחת והיא יוצאת למסדרון. האיש הגדול צץ מהפינה החשוכה שבמסדרון ודוחף אותה פנימה אל תוך הדירה. היא נבהלת, הוא מצמיד אותה לקיר, וסוגר את הדלת אחריהם.
היא מבוהלת ואז הוא מסתובב לעברה והיא רואה לראשונה את פרצופו. הוא מחוטט, מחוספס למראה ,זיפים זַקָן צעיר מעטרים את פניו, שיערו פרוע,
סימנים של עייפות ותשישות עוטפים אותו. מעיל ארוך וכבד, ותרמיל צד על כתפו.
מקס: הפתעה.
מיה: חשבתי שאתה מת.
מקס: טעית.
מיה: אז מה עושים עכשיו?
מקס הולך למטבח שמולו, כשצליעה קלה מלווה את צעדיו, מתנשף מעט בין צעד לצעד. הוא פותח את המקרר ושותה חלב מהקרטון, טיפות זולגות מסנטרו על גרונו.
מקס: בואי נלך לישון. אני עייף.
מיה: אבל אתה לא מבין, זאת בעיה…
מקס: אז עזבי, תצטרפי אליי כשתרצי, אני הרוג, אני צריך לישון.
מיה: אבל אתה לא מבין, זאת בעיה
מקס: תאמיני לי שהמילה בעיה לא כזאת מפחידה לאחרונה, מותק. ססעמק, אני רעב בטירוף, הכנת משהו?
מקס ממשיך לחטט במקרר ושולף חתיכת קבנוס, מתחיל ללעוס את ההתחלה של הנקניק היבש ופג התוקף
מיה: יואב פה.
מקס: מה זה יואב פה? יואב יואב? רגע, איפה זה פה?
מיה: פה זה פה, במיטה שלי.
מקס: במיטה שלנו.
מקס מניחאת הקבנוס על השולחן, והתאורה בחדר מרצדת קלות
מקס: כמה זמן?
מיה: אני חשבתי שאתה מת.
מקס: כמה זמן הוא כבר פה?
מקס פונה אליה וצועד צעד אחד קדימה, הוא קרוב אליה מאוד עכשיו.
מיה: לא הרבה
מקס: כמה זמן?
מיה: הוא הגיע שלשום, ונישאר.
מקס: הבנזונה הזה לא חיכה אפילו שהגופה תקרר, הא? ואת יא חתיכת כלבה מיוחמת, לא יכלת להתאפק קצת?
כוסומו עלייך ועל כל החרא הזה. סססעמק, אתה חוזר מגיהנום אחרי חודש,
וחושב שהכל יהיה בסדר, אבל הזונה הזו לא יכולה לשמור על הרגליים שלה סגורות… לא יודע למה באתי לפה בכלל
מיה: (דמעות בגרונה, הדיבור שלה כבר נשמע שבור,עד כה השיחה התנהלה כמעט בלחש, אבל היא מבהילה לפתע בהתפרצות לה)
אבל הם היו פה, והם אמרו שאתה מת! הם אמרו שלא יספרו על זה בחדשות, שלא תהיה מַצֶבה, כמו שאתה אמרת לי שיכול לקרות! מה
הייתי אמורה לנחש? אמרת שאתה חוזר תוך שבועיים שלושה גג! אני התחרפנתי פה בדירה! מה הייתי אמורה לעשות?
מקס: (מתקרב לפניה מביט בעינייה)
לפחות לא להזדיין עם הילד המפגר הזה!? לא הספיק לך הסיפור שהיה לו עם חברה שלך? איך שהוא
זרק אותה בגלל איזה קוקסינל שהוא הכיר באינטרנט? מה את מטומטמת? מילא אני, אני מבין שאיתי
זה לא יהיה, אני יודע שחשבת על זה עוד לפני שנסעתי, והיום אני מבין גם למה הכל התפרק לי פה
מול העיניים. תגידי, כשאמרת לה אז, ביום שהוא דפק לה את הברז, כשאמרת לה שהוא לא בשבילה, כשהתפארת
בפניי כמה שהוא יעשה לה רק נזקים, וכמה שצדקת שזה מה שיקרה, כשאמרת לה שהיא צריכה אהבה אמיתית
ולא עוד רב-זיין, את בעצם חשבת רק עליו, הא? יא זונה. את רצית את הרב-שגל הזה, והיית מוכנה שחברה
הכי טובה שלך תאכל חרא
(תוך כדי המשפט הוא מחפש את קופסאת הסיגריות שלו, שולף סיגריה, ונכשל פעם אחר פעם,
בלמצוא מצית)
מיה: אבל אמרי לי שאתה מת. מה רצית שאני אעשה ?
מקס: רק תגידי לי משהו, משהו אחד, אהבת אותי בכלל? אי פעם? או שפשוט הייתי נוח לך. אולי הכל הסתדר לך
באופן מושלם עכשיו כשאני מת? ידעת בכלל כמה אהבתי אותך? ידעת שרק מזה שתעזבי אני פחדתי? לא מהמוות,
לא מהחרא הזה ששלחו אותי אליו שם בסוף העולם, לא מכלום. מצידי הייתי יכול לדעת שיורידו לי אצבע אחרי אצבע,
רק לדעת שמכל האיברים שיתלשו לי רק הלב שלי צריך להשאר בשביל לפעום פעימה אחת, בשבילך, את כל זה רציתי
להגיד לך כשנכנסתי לפה.
אבל הבת זונה החליטה להזדיין עם החבר המזיין קוקסינלים של החברה הכי טובה שלה. סעעמק. אני ממש לא צריך את החרא הזה על הראש שלי עכשיו, ואיך אני
משיג אש מזדיינת בבית המחורבן שלי? (עדיין מחפש את המצית)
מיה: (דמעות זולגות על פניה) זה לא נכון!!! הם באו לפה, והם אמרו שלא תחזור, שאף פעם לא תחזור,
הם אמרו שאתה מת ושלא תהיה מצבה, הם הביאו לי סיכה כזאת של החבר’ה שלכם, ואסי היה פה, ואייל,
והשמוק, הראש אגף, הראש לא יודעת מה הזה, זה שאתה שונא. הוא הביא לי מכתב מהמנהל הכללי,
הם אפילו ביקשו שאני אחתום על כל מיני טפסים בשביל לקבל את כל הכסף שהיה מגיע לך, הביטוח, הקרנות,
כל המסביב. מה הייתי אמורה לחשוב? הינה תסתכל, זה לא הגיוני!
מיה מסתובבת עם הגב אליו והולכת במהירות לארון הזכוכית שבסלון , פותחת את הדלת ומוצאת קופסא ממוסגרת וממוזגת, בתוכה תמונתו במסגרת שחורה.
תעודת הוקרה מפוארת, סמלים שונים, ומכתב הספד, קולה כבר קרוע ושבור, פניה כל כך רטובות מהדמעות עד כדי כך שהיא רואה מטושטש, היא מסתובבת אליו כשהיא מושיטה את הקופסא לפנים בגובה פניו, בשביל שיראה שהיא לא משקרת. אבל אין שם אף אחד.
יואב בקצה המסדרון. המולת המכוניות העירונית שזמזמה לאורך הסצינה דוממת לפתע, הטשטוש שכיסה את עינייה
מתבהר לאיטו, היא רואה רק את יואב עומד בקצה המסדרון, כשהג’ינס שלו חצי רכוס, ללא חולצה, לא זז, כשעל פניו מבט נדהם. ניראה שהוא היה שם לאורך כל השיחה, אם היא התקיימה בכלל. בינה לבין יואב לא עומד אף אחד, מקס לא שם, היא מתחילה להבין שאולי מעולם לא היה שם אף אחד,
ידיה נותרו קפואות ומושטות לפנים עם הקופסא, שתיקה של כמה שניות, ונשמע רק צלילו של ווילון המרפסת שמתבדר לו ברוח.
ייואב: אני… אני… ניראה לי שאני אזוז .(אומר בטון שקט, מבוייש ומבולבל) אני רק אשים נעליים ואני אזוז.
יואב מסתובב ונכנס בחזרה לחדר השינה.
מיה: מהנהנת בראשה לחיוב, מבולבלת ורועדת, אנחות בכי שקטות מגרונה, משדרת תחושה של ייאוש, אחרי שתי שניות מורידה את הקופסא ושמה אותה בחזרה בארון הזכוכית, מושכת את נזלת מאפה, ואוחזת את פניה.
יואב יוצא מהחדר, הולך צעד אחר צעד בשקט, מושיט יד לדלת הכניסה, פותח אותה, ועוצר
יואב: את רוצה שאני אביא לך עוד מרשם של כדורים?
מיה: (שבורה ובוכייה כשהדמעות ממשיכות לזלוג על פניה) תצא מפה. ותשאיר את המפתח שנתתי לך על השולחן.
יואב מוציא את המפתח מהג’ינס, שם אותו על השולחן הלבן, יוצא, וסוגר את הדלת אחריו.
מיה מתיישבת כמו נופלת על הספה, המרפסת הפתוחה והוילון שמתבדר ברקע, והיא עוטפת את פניה בידיה מתוך ייאוש.
לפתע יד מחוספסת שבוקעת מבעד לווילון מעסה את כתפה הימנית מאחור.
צילום מרוחק מגלה את דמותו יוצאת מהמרפסת ונכנסת בחזרה לסלון, כשסיגריה חצי מעושנת בפיו, ידו האחת מעסה את כתפה הימנית, כשהיד השניה, מניחה את האקדח על שולחן הטלפון. הוא מתכופף ולוחש על אוזנה השמאלית.
מקס: את יודעת שאני שונא שאת בוכה, בואי נלך לישון קצת. אחרי זה נדבר. יש לנו על מה לדבר.
כף ידה הימנית עוטפת בחום את ידו שמעסה את כתפה, הדמעות הפסיקו, היא מחייכת חיוך
חצי מריר כשפניה עדיין מוביטות לפנים
מיה: אידיוט, אני שונאת כשאתה עושה את זה.
מקס: נזכרתי שהשארתי את הגפרורים במרפסת.
מקס מחייך לראשונה, מיה מחייכת אליו ומושכת אותו לנשיקה סוערת.
5 תגובות לפוסט “בלהות או הנקמה בחברה “הטובה” של מרג’”
1 יאללה ביי » ארכיון הבלוג » בוא נעשה קצת סדר 23 באפריל 2007 בשעה 23:28
[…] 1. הסיפור של מקס - אף אחד עוד לא יודע מה הסיפור האמיתי של מקס, הדמות האפלה מהתסריט של אפי פוקס, הגיע לבית של זוגתו יעל אחרי העדרות של חודש. מיה קיבלה הודעה שמקס מת. היא לא יודעת מה לעשות כשהוא מגיע, לא ברור אם היא עדין אוהבת אותו או שהיא נחמדה מתוך פחד. האם מקס הוא סוכן שב”כ שנרצח על ידי המשת”פ שהפעיל ?. האם מקס הוא שוטר שאיש העולם התחתון ניסה להרגו ?. מה הביא מישהו לנסות להרוג אותו ? ומה יהיה עכשיו ? האם מקס יחזור לחיים ? או שהוא נאלץ להמשיך ולהסתתר מאלו שמנסים להרוג אותו ?. […]
2 free web hosting 22 במאי 2007 בשעה 5:53
web hosting
3 pornasianvid 28 במרץ 2009 בשעה 5:52
pussy lesbian fingers her so good
4 porncolleg 28 במרץ 2009 בשעה 5:52
[url=http://uk.geocities.com/pharmacyrkjwkdie/ngrfo/star-sex-tapes.htm]star sex tapes[/url]
5 lesbianblackbu 28 במרץ 2009 בשעה 5:52
sexy ragazze
השארת תגובה
יש להתחבר למערכת כדיי להגיב.