מי זה עדו ? - מאת אורן גדליה השני

חוץ. גינה ציבורית – יום.
אפרת – בחורה בת 28 – מסתובבת בגינה, מבטים לכל הכוונים. נרגשת, טיפה’לה לחוצה, מצפה לטוב. אחרי כמה שניות היא קולטת על אחד הספסלים את עידו – בחור בן 30, לבוש בג’ינס וטי-שירט לבנה עם הדפס של מטריקס, מחזיק ביד שושן צחור. חיוך רחב משתלט על פניה של אפרת. היא ניגשת אל עידו.
אפרת : היי
עידו מחייך בחביבות.
אפרת: סוף סוף נפגשים
עידו ממשיך לחייך, לא מדבר. אחרי כמה שניות אפרת מרגישה קצת לא נוח.
אפרת: אל תגיד לי שאתה לא עידו
עידו ממשיך לחייך ולא לדבר. אפרת בוחנת אותו כמה שניות.
אפרת
די, נו, לא יכול להיות שאתה לא… חולצה של מטריקס, שושן צחור – די, זה בטוח אתה
עידו רומז שאכן זה הוא. אפרת מעודדת, מתיישבת לצידו. פתאום צץ עוד בחור בן 30, לבוש גם הוא בג’ינס וטי-שירט לבנה עם הדפס של מטריקס, מחזיק גם הוא שושן צחור ביד – זהו עידו2.
אפרת
(לעידו2) עידו?
עידו2
יכול להיות… הכל יכול להיות
אפרת מסתכלת על שניהם. לא מבינה מה נהיה. נעמדת.
עידו
את הרבה יותר יפה מאיך שתיארת את עצמך
עידו2
וגם הרבה יותר סקסית
עידו מהנהן בהסכמה.
אפרת
די, נו, מה… מה הולך כאן?
עידו ועידו2 (ביחד)
משחק קטן
(מחייכים זה אל זה)
אחד מאיתנו עידו…

עידו
… והשני…
עידו2
… באופן טבעי…
עידו
… לא…
עידו2
… את צריכה לנחש מי זה עידו…
עידו
… לא בדיוק לנחש…
עידו2
… סך-הכל את מכירה את עידו…
עידו
ארבעה וחצי חודשים בצ’אט ובמסנג’ר…
עידו2
מה, בתכל’ס זה כבר רומן של ממש
עידו
לגמרי
עידו2
יש לך 4 דקות…
עידו
… ועשרים שאלות
אפרת מסתכלת על שניהם לסירוגין. פונה ללכת. עידו2 חוסם אותה (בעדינות).
עידו2
שבוע שעבר כתבת לי במסנג’ר שאני לא דומה לאף אחד אחר שפגשת בחיים
עידו
ולי כתבת – מתי זה היה, אתמול בארבע וארבעים? שאת נורא רוצה לראות אותי כבר
עידו2
(מתיישב לצד עידו) ואת מוותרת על זה רק כי… ?
עידו2 עושה פרצוף של “למה לך בעצם ללכת?”. אפרת מתלבטת כמה שניות. מחייכת. מחליטה להישאר.
אפרת
(לשניהם) עידו, אתה תשלם על זה ביוקר… מי שזה לא תהיה אתה
עידו ועידו2 צוחקים, מבסוטים. אפרת גם מתחילה ליהנות מהסיטואציה.

אפרת
(לעידו) אוקיי, מה הצבע האהוב עליך?
עידו
אדום
אפרת
(מהנהנת, פונה לעידו2) מממ… באיזה קומה אתה גר?
עידו2
אני גר בבית פרטי, שהיה שייך לסבא וסבתא שלי
עידו2 מחייך. אפרת מחייכת אליו בחזרה. מתחילה לחשוב שהוא זה העידו האמיתי.
אפרת
מטריקס – אחת, שתיים או שלוש?
עידו ועידו2
(מחכים כמה שניות, מסתכלים זה על זה ואז שואלים ביחד) למי מופנית השאלה?
אפרת
לעידו א’
עידו
הראשון, מה השאלה בכלל?
עידו2
אני דווקא חושב שהשני הוא הכי טוב
אפרת מחייכת אל עידו2. די בטוחה שזה הוא.
אפרת
עידו א’ – קפה דה-מארקר או בלוגלי?
עידו
בלוגלי… ביי פאר
אפרת בוחנת את עידו. שתי המילים האחרונות גורמות לה לחשוב שאולי בכל זאת הוא העידו.
אפרת
(לעידו1) השאלה הבאה גם אליך – איזה רגע מהילדות שלך אתה זוכר במיוחד?
עידו
יש הרבה
אפרת
תבחר אחד
עידו
(מחייך בערמומיות) טיול שנתי כיתה ח’ הולך? (פאוזה) זה היה טיול של יומיים לנגב. בלילה ישנו במדרשיה בשדה-בוקר, ו… החלטנו, החלטתי, להשתעשע קצת על חשבון המנהלת. להמשיך?
אפרת
(מסמנת לו שאין צורך, פונה לעידו2) עידו ב’ – הייתה לך פאדיחה רצינית בצבא, נכון?
עידו2
מממ… כן, גם בשדה בוקר. מש”קית חוויה, סחבק, הקבר של בן-גוריון. אין צורך לפרט
עידו מגחך. אפרת שוב נראית מבולבלת. חושבת קצת. יש לה רעיון.
אפרת
(לעידו2) מה אתה חושב עליי?
עידו2
שאלה יפה… (חושב קצת, טיפה’לה לחוץ מהשאלה) חוצמזה שאת יפה וסקסית? (חושב עוד, מנסה להרוויח זמן) שאת לא מספיק… שאין לך מספיק ביטחון עצמי
אפרת
(מרגישה ביטחון, פונה לעידו) ואתה – מה אתה חושב עליי?
עידו
שאת הפחדנית הכי אמיצה שהכרתי בחיים שלי (מרים את הפרח בתנועת ‘לחיים’)
עידו2
יש לך עוד 12 שאלות ו… (מציץ בשעון) שתיים וחצי דקות
אפרת
(בטוחה בעצמה) אני חושבת שאני כבר יודעת מי זה עידו האמיתי (מחייכת רחב אל עידו)
קול גברי (OS)
רגע!
התמונה נפתחת ורואים עוד בחור עם ג’ינס, טי-שירט לבנה עם הדפס של מטריקס ושושן צחור – עידו3.
עידו3
(מחייך אל אפרת) לפני שאת מחליטה… את זוכרת איך בלילה של הסערה הגדולה עשינו סייבר-סקס וגמרת שלוש פעמים?
אפרת בוהה בעידו3 המומה. פתאום מכוון אחר צץ עידו4 – לבוש גם הוא כמו שלושת קודמיו.
עידו4
ואת ערב ראש השנה? איך דיברנו עד הבוקר על זה שאת נורא אוהבת את אבא שלך אבל שונאת אותו באותה מידה? מעריצה אותו אבל בזה לו?
צמרמורת של גועל עוברת באפרת. הסיטואציה דוחה אותה. עידו3 ועידו4 מתיישבים גם הם על הספסל, ליד שני קודמיהם. מרוצים מעצמם. אפרת מחליטה ללכת. מתרחקת מהם. מסתובבת להעיף בהם עוד מבט ואז מתנגשת בעידו5 – עוד בחור בן 30 עם ג’ינס, טי-שירט לבנה עם הדפס של מטריקס ושושן צחור.
עידו5
סליחה שאיחרתי, מישהו חסם לי את היציאה מהחצר
אפרת מביאה לעידו5 ברכיה לביצים. הוא מתקפל מכאבים.
אפרת
(לעידו5) אתה סתם חל- אתם, אתם כולכם חבורת סוטים מגעילים. אני לא מאמינה שבאתי הנה
עידו5
(קולט את 4 העידואים האחרים) מה הולך פה?
אפרת
(במיאוס) די, נו… זה כבר מזמן הפסיק להצחיק
אפרת פונה ללכת. עידו5 נאנק מכאבים.
עידו5
בבקשה אל תלכי, נוץ’
אפרת נעצרת. לא יודעת למה, אבל נעצרת. מהססת. עידו5 מושיט לה יד שתעזור לו לקום. אפרת מתלבטת – ומושיטה. עידו5 נעמד לידה, בוהה בארבעת העידואים שיושבים זחוחים על הספסל.
עידו5
מי אלה כל אלה?
עידו
בשמי ובשם חבריי אני רוצה להתנצל
(מזדקף, אוסף את השושנים הצחורות מחבריו ומושיט אותן לאפרת. היא מסרבת לקחת)
אה… בעיקרון אנחנו, זאת אומרת אני, פרצתי למחשב שלך וסתם… החלטנו לעשות איזה קטע. אני מתנצל
עידו מושיט את הפרחים לעידו5, שלוקח. ארבעת העידואים הראשונים נעלמים. אפרת מתחילה להירגע.
עידו5
מה זה היה?
אפרת
לא ייאמן עד כמה אנשים… (נאנחת) מרוב שעמום הם כבר משתגעים
עידו5
לגמרי
(פתאום קולט שהוא בכלל לא התייחס עדיין לאפרת, מסתכל עליה בעיון)
את הרבה יותר יפה מכפי שתיארת את עצמך
אפרת נועצת בו מבט נוקב.
עידו5
מה, ההם גם אמרו לך את זה?
אפרת ועידו5 פורצים בצחוק משוחרר. עידו5 מושיט לה את הפרחים. היא מחבקת אותו. הם יוצאים מהגינה. אחרי זמן-מה מגיע עידו6 – לבוש כמו קודמיו. מסתכל לכל הכוונים, מדבר בסלולארי.
עידו6
לא יודע אחי, באתי לצאת מהבית גיליתי שני גלגלים בלי אוויר… עד שתפסתי מונית… לא, אני מאמין שנוץ’ חיכתה לי… אין סיכוי שהיא הלכה, אני מכיר אותה… בטח…
עידו6 ממשיך להסתובב בגינה ולחפש את אפרת.

24 ביולי 2007 | הסצינות של יאללה ביי | תגובות