ארכיון הנושא 'הקורס של עדו'
הרטוריקה של הבדיון (6 ואחרון) - סצנות מרגשות
אם תקשיבו טוב, תגלו שהחיים הם מוסיקה. תרגיל קצר: שימו את היד מול הפנים (ככה שכף היד נמצאת בפרופיל מול העיניים). עכשיו התחילו להזיז את היד ימינה ושמאלה, בתנועת מטרונום – ותקשיבו: טיק, טק, טיק טק, טיק טק, טיק טק. למרות שכל מה שאפשר היה פיזית לשמוע הוא, מן הסתם, קצת את השרוול – היתה […]
הרטוריקה של הבדיון (5) - “עיניים עצומות לרווחה”
האכזבה של הביקורת מסרטו האחרון של המאסטרו היתה כמעט פה אחד, כשהטענה המרכזית היא: לא סקסי. המבקרים נשמעו כחבורת תיכוניסטים שהתגנבו לסרט פורנוגרפי שארך שלוש שעות ויצאו מאוכזבים, מחורמנים, ומנוצלים. מדוע? לא ברור. קובריק מוחק כל ציפייה תאוותנית כבר בפתיחת “עיניים”, כשניקול קידמן נכנסת לפריים בגבה למצלמה, פושטת את שמלתה ומעיפה אותה, עומדת כשישבנה אלינו […]
הרטוריקה של הבדיון (4) - ניר הלקמוס
היום מונח לפניכם סוג של ניר לקמוס קולנועי. הניר, אגב, הוא דו כיווני: אפשר להשתמש בו כדי לנתח יצירות של אחרים ואפשר להשתמש בו אפילו כדי ליצור יצירה משלך. אם בוחרים באופציה השניה, צריך לקחת בחשבון שזו לא הפעולה הראשונה שצריך לעשות. זו האחרונה. קודם כל צריך לשאול את עצמך “למה אני רוצה לעשות את […]
הרטוריקה של הבדיון (3) - “מות קין”
הדרמה הראשונה בתולדות תרבות המערב מצויה בספר בראשית, פרק ד’: פרשת קין והבל. למען הנוחות, הנה הפרק בשלמותו:
א וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה–לַיהוָה. ד […]
הרטוריקה של הבדיון (2) - מי באמת יוצר את היצירה?
הרי לא יכול להיות שכל איש ואיש בקהל יתפסו את היצירה אותו הדבר.
כלומר, כל איש מהצופים בעצם “יוצר” את היצירה בשביל עצמו. לסוג כזה של צפיה יש שם: צפיה אדפטיבית. הצופה בעצם עושה אדפטציה משל עצמו למה שראה; בעיקר בקולנוע, כשאין זמן לשבת ולהתעמק במילים של הספר והחוויה עצמה היא מהירה (אפילו בסרטים של טרקובסקי, […]
הרטוריקיה של הבדיון (1)
זהו.
אני לא יכול יותר. אני חייב לצאת חוצץ נגד כל ספרי התסריטאות, נגד סדנאות העריכה, שיעורי הצילום, נגד “מאורע מחולל”, “תפנית בעלילה” ו”דמות עגולה”; הנני לפרוש בפניכם את משנתי הקולנועית השנויה במחלוקת, את פלצנותי במלוא הדרה. במהלך חמשת הפוסטים הבאים, אני אשתדל להסביר למה כדאי (ואיך!) להיות פלצן, איך ידע לא פוגם באינטואיציה ולמה “מונטי […]
