תסריטאות-שעור5- הדיאלוג א
מה עושה דיאלוג בסרט לדיאלוג טוב ? זו אחד השאלות הכי קשות בתסריטאות. קשה להגדיר כללים לכתיבת דיאלוג טוב. אבל כל אחד מאיתנו מרגיש כשסצינה זורמת, מרתקת, שנונה או מצחיקה. מרגשת וחזקה או לחליפין, מבאסת ומעצבנת. פשוט מרגישים את זה.
יש תסריטאים שעיקר הכוח שלהם הוא בכתיבת דיאלוגים מבריקים (קווינטן טרנטינו, וודי אלן, ג’ים גרמוש ושבי גביזון למשל), ויש תסריטאים שאצלם הדיאלוג הוא רק דרך לקדם את העלילה (רוב הסרטים).
הפעם, השעור יינתן בהמשכים, כשכל חלק קצר וממוקד על פן אחד בכתיבת דיאלוג.
קשה להגדיר מהו דיאלוג טוב גם מעצם העובדה שיש כל כך הרבה סגנונות שונים של כתיבה.
ויש תסריטאים השוברים את החוקים שוב ושוב וזה עובד להם יפה מאוד.
אז אם כל כך קשה להגדיר דיאלוג טוב, אולי נתחיל במה עושה דיאלוג לדיאלוג גרוע ?.
1. דיאלוג שמסביר את הארועים הוא דיאלוג גרוע. מה זה אומר מסביר ?. למשל זה:
א: אני נמצא כאן כבר 20 דק’ ואני אבוד לחלוטין.
ב: נו, איך לא תהיה אבוד, אם כל הקבוצה לא מוצאת את עצמה. אין מנהיג אין מורה דרך.
א: זו בדיוק הבעיה, שאין מנהיג. אין לנו מצפן.
ב: מצפן אנושי זה דבר כל כך חשוב.
הבנתם ?. התסריטאי שכתב את הסצינה הזו ניסה להעביר לכם את מה שהוא רוצה שתחשבו ותדעו, עם כף ענקית ישר לתוך הפה.
מה רע בזה ? זה רע כי אנחנו לא מטומטמים, ואנחנו לא רוצים שיאכילו אותנו בכפית. גם אם אנשים במציאות מדברים כך לפעמים - זה לא אומר שאנחנו צריכים לבזבז דקות ארוכות מחיינו בישיבה מול סרט, כשבאנו להינות או לקבל השראה, או לחוות חוויה אמנותית ולשמוע שהתסריטאי כותב את המובן מאליו כי הוא לא סומך עלינו שנבין.
מה היה יכול להעביר את החוויה אותה שני הגיבורים חווים בצורה יותר חזקה ופחות דידקטית ?
דיאלוג דרכו היינו “מרגישים” את כל מה שהם מדברים עליו, בלי הצורך להגיד את הדברים במפורש.
איך עושים את זה ? זה כבר הרבה יותר מסובך, וכאמור אין נוסחא. אבל בשלב א’ אפשר להחליט למשל שכשאין מה להגיד, שהדמויות פשוט ישתקו. זה יהיה הרבה יותר טוב מדיבורים מיותרים.
השארת תגובה
יש להתחבר למערכת כדיי להגיב.